מי שמסתכל על תוצאת הסדרה עלול לחשוב שמיאמי יותר טובה בהפרש ניכר, אך ברגע שהוא קופץ למחצית הראשונה הוא קולט שבוסטון רמסה את מיאמי. את הסיפור המלא של המשחק תוכלו למצוא בסיקור, אני מביא נק' כלליות שתפסו אותי.

1. נתחיל במפסידים – קמבה הגיע לסדרה. בחצי הראשון הוא שטף וקרצף את הפרקט. היריבים ששמרו עליו היו צריכים לעבור טיפול ברכיים מההתמודדות עם המהירות והזריזות שלו, סימן טוב לבוסטון לקבל את קמבה במיטבו.
2. בראון – שתי שלשות במאני טיים פלוס החטאה קריטית, יכולת קבלת החלטות די טובה ועדיין הוא לא אופציה מספיק בולטת במשחק. משחק ההתקפה שלו הוא אקס פקטור, ההיט יתקשו מאוד אם בוסטון תקבל 25+ משלושת שחקניה המובילים.
3. ספסל – סוף כל סוף ראינו את השימוש של סטיבנס בספסל שלו, כשהוא מפצל את החמישייה בשילוב של המחליפים. קנטר היה מצויין במחצית הראשונה והקשה מאוד על הגנת ההיט. הבעיה – מלבד וונמייקר וקנטר אין באמת מישהו משמעותי שיכול לעזור.
4. המשך ישיר לנקודה הקודמת – 38, 39 ו-42. לא, זה לא חלק מהמספרים הזוכים בלוטו, אלו הדקות ששיחקו סמארט בראון וטייטום במשחק. הספסל, מלבד וונמייקר ששיחק 24 דק', שיחקו כולם יחד כ- 33 דק. הבחורים הירוקים גמורים והם קרסו מהרגליים בסוף המשחק.
5. הסלטיקס לא הצליחו להתמודד עם האזורית של מיאמי כשהם קולעים 41 נק' סה"כ בחצי השני של המשחק. מעניין לראות איך סטיבנס יגיב לזה במשחק הבא.
   
6. מיאמי – המנצחת הגדולה נתנה מחצית ראשונה לא טובה ואם נהיה ספציפים אז רבע שני רע, שבו הם קלעו 19 נק'. בהפסקה ספולסטרה שטף את הקבוצה הלבנה-אדומה ואמר להם בחדר ההלבשה שהם לא נותנים מעצמם מספיק בהגנה. רבע שלישי של 37-17 נתן להם יתרון 7 והם כמעט איבדו את היתרון. הם יכולים לצאת מרוצים מכך שחמישיית הסיום שלהם יודעת לעשות את זה טוב מאוד.
7. White power! – הירו במשחק לא טוב בקליעה אך עדיין היה משמעותי, אוליניק היה גם חלש עם 5 נק' בלבד, רובינסון ממשיך לתת משחקי 2 טובים לאחר משחקי 1 גרועים. הוא התחיל את המשחק עם 4-5 משלוש כבר ברבע הראשון ומשם קלע עוד שתי שלשות. איזו קבוצה יכולה לעלות חמישייה של שחקנים לבנים והיא תהיה אוצר התקפי כמו מה שמיאמי מביאה?
8. דראגיץ' כוכב עליון – הדרקון הסלובני ממשיך להיות מדהים בפלייאוף הזה בממוצעים מצויינים אך לא על זה אני רוצה לדבר אלא על החיבור שלו עם באם ובאטלר, בתחילת העונה גורן ובאטלר לא הסתדרו התקפית והיו לא מתואמים, אך לאחר החזרה מהפגרה המשחק שלהם הצליח להתחבר והם נראים כשלישיה בלתי נפרדת כאשר באם ובאטלר נותנים את הכוח בהגנה ודראגיץ הוא מרכז ההתקפה.
9. ההשתלטות של באטלר (בעיקר הגנתית) ברגעי הסיום היא מרשימה למדי. נכון שהוא לא קולע אבל את ההגנה הוא נותן על הצד הטוב ביותר. 3 חטיפות היו לו ברגעי הסיום כולל מהלך שמזכיר את המהלך הידוע של ג'ורדן שמציל מהחוץ ומסיים בצורה מדהימה.

לסיכום – יש לנו סדרה מצויינת עד כה, מדהים לראות איך כל פסק זמן מביא שינוי טקטי, כל רבע הוא יצירת אומנות. מעניין לראות איך סטיבנס יגיב לשח של ספולסטרה.

באופן אישי – אנחנו בסופה של שנה ולקראת שנה חדשה שבאה עלינו לטובה (מקווה לפחות). כל יום בשבילנו הוא הזדמנות למשהו חדש, להתקדם למקום אליו אנחנו שואפים. אם בפלייאוף כל אחד יכול פתאום לתפוס יום, לקחת עליו משחק ולהיות הכוכב אז אנחנו לפעמים צריכים לקחת הזדמנויות בידיים ולתת את ה-100% שלנו. לאחרונה שמעתי שיר שתפס אותי חזק ומדבר בדיוק על זה!

לכל הקהילה היקרה של הופס – שנה טובה ומתוקה! שנהיה ליוקיץ ולא לבברלי!